Josef Singer - In memoriam

Prof. Josef Singer - In memoriam

1923 - 2009

פרופ’ זינגר ז”ל, יוז’י, נמנה על האבות המייסדים של הפקולטה להנדסה אוירונוטית בטכניון ונטל חלק חשוב בפיתוח ובקידום תעשיית האוירונוטיקה והחלל המפוארת בארץ. היו בפרופ’ זינגר ז”ל שילוב מיוחד ונדיר של מורה נערץ, מדען דגול ומוביל בעל הכרה ומוניטין בינלאומיים, חבר יוצא דופן ועמית נאמן לעבודה ואופטימיסט חסר תקנה. השילוב המיוחד והמנצח הזה הביא אותו לפסגות שמועטים זוכים להשיגן.

יוסף זינגר נולד בוינה ב-1923. ב-1933 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בחיפה בה למד בבית הספר הריאלי.

בגיל צעיר הצטרף לקלוב התעופה, עסק בטיסנאות, בדאייה, ובאווירודינמיקה מעשית. בגיל 18 למד טייס והיה בין הראשונים שקבלו רישיון טיס בפלשתינה של אז. הוא ריכז את סניף תל אביב של קלוב התעופה והדריך רבים מהדור הראשון של אנשי המקצוע בתעופה בארץ.

ב-1943 התגייס לחיל האוויר הבריטי ועבד במשרד התיכון של בסיס תחזוקה במצרים. לאחר שחרורו התקבל לImperial College בלונדון שם הוענק לו ב-1948 התואר הראשון ודיפלומה באוירונוטיקה בהצטיינות ראויה לשבח.

עם שובו ארצה שירת במשך 6 שנים כקצין הנדסה בחיל האוויר, היה חבר בצוות המקצועי הקטן שהקים ובנה את הגוף ההנדסי בחיל, ועמד בראש מדור ניסוי ופיתוח של מחלקת ההנדסה. ב-1952 נשלח על ידי חיל האוויר לשנה לארה”ב וקיבל תואר מגיסטר בהנחיית פרופסור הוף הידוע בפוליטכניק שבניו יורק, אז אחד המרכזים הראשונים במעלה בהנדסה אוירונוטית.

ב-1955, לאחר סיום שירותו בחיל האוויר, הצטרף יוסף לסגל הטכניון והיה מבין מקימי הפקולטה לאוירונוטיקה בטכניון. הוא התחיל את הפעילות בשטח המבנים והניח את היסודות למעבדה למבני מטוסים. בסוף אותה שנה יצא שוב לפוליטכניק לשנתיים לעבודת דוקטורט בהנחיית פרופ’ הוף.

עם שובו לטכניון ב-1957 לימד והיה אחראי על הוראת מקצועות המבנים של המחזור הראשון של הפקולטה, המשיך במחקר במבנים אוירונוטיים, הקים את המעבדה למבני מטוסים והיה שותף להקמת המרכז לחקר אוירונוטי בפקולטה, ובנה והנהיג את קבוצת המבנים.

ב-1965 מונה כפרופסור מן המניין. הוא שמש פעמיים כדיקן הפקולטה בשנים 1958-1960 ו-1965-1967, ותרם לפיתוח ההוראה והמחקר וכן לפיתוח שטחים חדשים. הוא גם עסק בפיתוח הקשרים בין הפקולטה הצעירה אז למוסדות אוירונוטים אחרים בארץ ובעולם.

פרופ’ זינגר הקפיד לשמור על קשר הדוק עם התעשיות האוירונוטיות המתפתחות וכן שימש כיועץ לתעשייה האווירית, לרפאל, לחיל האוויר ולגורמים אחרים. ב-1971 נקרא פרופ’ זינגר לשרת כסמנכ”ל בכיר ומנהל חטיבת ההנדסה בתעשייה האווירית. זו הייתה התקופה בה נערכו בתעשייה האווירית מבחני הרישוי הבינלאומיים של המטוסים הישראליים האזרחיים הראשונים, הוסטוינד והערבה, בה עבר מטוס הקרב הראשון, הכפיר, לסדרת ייצור ובה נולד ופותח הכפיר המשופר. תחת הנהלתו אורגנה מחדש וגדלה חטיבת ההנדסה וביוזמתו נבנתה ופותחה יכולת האינטגרציה האויונית שלה, יכולת חיונית שאפשרה לאחר שנים את פיתוח הלביא. הוא גם הניח את היסודות לתכנון לטווח ארוך בחטיבת ההנדסה.

גם בהמשך דרכו שמר פרופ’ זינגר על הקשרים עם התעשייה האווירית והיה חבר ויו”ר הדירקטוריון שלה ושימש פעמיים כיו”ר ועדת המו”פ שלה.

בראשית 1974 חזר לפעילות אקדמית מלאה בטכניון. בנוסף להוראה ומחקר תרם גם בוועדות הטכניון ובפעילויות מקצועיות מחוצה לו, כמו למשל במועצה להשכלה גבוהה, בוועדה המייעצת של המדען הראשי של משרד הביטחון, כיו”ר הועדה המייעצת למבנים במפא”ת וכחבר הועדה לפרס ביטחון ישראל. בנוסף היה גם חבר הועדה לבדיקת תשתיות החלל בישראל של משרד המדע.

בשנים 1982-1986, שרת פרופ’ זינגר בכהונת נשיא הטכניון. אף שהיו אלה השנים הרזות והקשות של כל האוניברסיטאות בישראל, המשיך הטכניון בהנהלתו לגדול ולהתפתח אקדמית וגם להתבסס כלכלית. הטכניון גם הצליח בארבע שנים אלה לקלוט קרוב למאה חברי סגל צעירים וכן הונחו היסודות לפעילויות אקדמיות רב תחומיות חדשות כמו המכון לחקר החלל.

עבודתו המדעית של פרופ’ זינגר התרכזה בעיקרה בחקר היציבות של מבנים דקי דופן, ובפרט ביציבות של קליפות גליליות וקוניות מחוזקות המהוות מרכיב עיקרי במבני מטוסים וטילים, כאשר דגש רב הונח על מחקר ניסויי. יחד עם תלמידים ועמיתים שריכז סביבו, הפך פרופ’ זינגר את המעבדה למבני מטוסים לאחד המרכזים המובילים בפיתוח מבנים דקי דופן. השיטות שפותחו על ידו מיושמות על ידי מדענים ותעשיות בכל העולם גם בתעשיות הקשורות בהנדסה אזרחית, בהנדסת מכונות ובהנדסת אניות. עבודותיו מצוטטות למכביר והקנו לו שם בינלאומי. פרופ’ זינגר תרם גם בשטחים אחרים במכניקת המבנים, כמו למשל קריסות תרמיות של כנפיים, זחילה, קריסה דינמית, קריסה פלסטית ועמידות של מבנים מרוכבים. בכל עבודותיו המדעיות הודגשה ההבנה הפיזיקלית ונעשה שילוב בין תיאוריה לניסוי ובין חקירה בסיסית ויישומית. המעבדה שבראשותו הפכה לאחד המרכזים הידועים והמכובדים בעולם בשטח היציבות וההתנהגות של מבנים דקי דופן, כאשר המחקרים נתמכים על ידי חיל האוויר האמריקאי, קרנות מחקר ומוסדות אחרים בארץ ובחו”ל.

בתקופות השבתון שלו חקר ולימד באוניברסיטאות של Stanford, ב- Harvard Caltech, ב- UCLA,         ב- Aachen, וב- Imperial College. פעילות המחקר הבינלאומית שלו כללה פרויקטי מחקר משותפים רבים עם עמיתים בארה”ב, גרמניה והולנד. במשך השנים שימש גם חבר המערכת של מספר ירחונים ופרסומים מדעיים מהשורה הראשונה בתחומי התעופה והמכניקה.

פרופ’ זינגר היה פעיל מאוד באיגודים מדעיים בינלאומיים. הוא תרם רבות למועצה הבינלאומית למדעי תעופה (ICAS), היה פעיל בהתווית דרכה, היה חבר ויו”ר ועדת המאמרים הבינלאומיים שלה, ונבחר לנשיא ICAS לשתי קדנציות רצופות. הוא היה גם פעיל בפדרציה הבינלאומית לאסטרונוטיקה ובאיגוד הבינלאומי למכניקה עיונית.

בארץ היה פרופ’ זינגר ממייסדי האגודה הישראלית למדעי התעופה ופעמים רבות נשיאה. כמו כן, היה בין יוזמי הכנס השנתי הישראלי לתעופה וחלל ומספר פעמים יו”ר הועדה המארגנת שלו. כמו כן, יזם הבאת כנסים מדעיים בינלאומיים חשובים לישראל.

פרופ’ זינגר זכה להוקרה בינלאומית בולטת. בין השאר, הוא היה הישראלי הראשון שנבחר לעמית חוץ של האקדמיה האמריקאית להנדסה, הישראלי הראשון באקדמיה הבינלאומית לאסטרונוטיקה, הישראלי הראשון באקדמיה הצרפתית לתעופה וחלל, הישראלי הראשון שנבחר לעמית של האגודה האמריקאית לאוירונוטיקה ואסטרונוטיקה.

פרופ’ זינגר מונה כמחזיק קתדרת טרק למבני מטוסים, הוענקו לו תארי דוקטור לשם כבוד ואותות הצטיינות רבים, ובין השאר, טבעת פראנדטל שהיא אות ההצטיינות הגבוה ביותר של האגודה הגרמנית למדעי התעופה.

פרופ’ זינגר חינך דורות של תלמידים שרבים בהם תופסים היום עמדות בכירות בתעשייה ובאקדמיה וקובעים את דרכן.

ב-1988, כהוקרה על פעילותו המחקרית, חיברו עמיתיו ותלמידיו מכל קצווי תבל לכבודו ספר הדן בנושאים של קריסת מבנים, שהוקדש לו לרגל הגיעו לגיל 65.

לאחר פרישתו, עמל פרופ’ זינגר מספר שנים על חיבור ספר בן שני כרכים עבי כרס המסכם את הידע בשיטות ניסוייות בקריסת מבנים דקי דופן עם שותפיו הפרופסורים ארבוץ מדלפט ווולר מהטכניון. על תרומותיו בספר זה זכה בפרס הערכה והצטיינות מהאקדמיה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה.

על כל אלה הוענק לפרופ’ זינגר בשנת 2000 פרס ישראל בתחום ההנדסה והטכנולוגיה.

ב-2006 הגיעו לארץ ראשי הפוליטכניק של ניו יורק להעניק לו מדליה מיוחדת כאחד מבכירי בוגריה של האוניברסיטה.

עד לפני מספר חודשים, המשיך פרופסור זינגר בפעילות מחקרית והוזמן להשתתף בקבוצות העבודה בנושא יציבות מבנים המתכנסות ברחבי העולם.

יהי זכרו ברוך.

פרופ’ תנחום וולר, נובמבר 2009.

Josef Singer – In Memoriam

Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on TwitterEmail this to someone