אורה, ורד, אסנת וגיל, רותי, הנכדים, בני המשפחה והחברים.
יחד עמכם ניצב כאן כל בית הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל כואב ומבכה את לכתו ללא עת של אהובכם, יקירנו ועמיתנו ארנן.
המעמד הזה קשה לנו וקורע את נפשותינו. קשה לנו להשלים עם האובדן והסתלקותו של אדם בטרם זמנו וקשה לנו שבעתיים כשמדובר בארנן, מי שהיה בעינינו סמל לפעלתנות ללא לאות, מלא באנרגיות ובנחישות, שמחלה ארורה חשוכת מרפא השתלטה על חייו וגדעה אותם בטרם עת. הגם שכולנו ידענו את מצבו הקשה של ארנן והיינו מודעים לכך שלא יוכל למחלתו לאורך ימים, כל הזמן נשאנו תפילה בקרבנו וייחלנו שהיום הקשה והנורא הזה לא יבוא, אבל לדאבוננו משאלת לבנו לא נתמלאה והמחלה הזאת ניצחה את כולנו.
מי ששרת בצבא ונטל חלק בשדה הקרב מכיר היטב את האמרה שבאותה שוחה פגז אינו פוגע פעמיים. ארנן שהיה גם איש צבא ומפקד בכיר בתותחנים, מפקד אגד ארטילרי במלחמת יום הכיפורים, הכיר בוודאי היטב אמרה זאת, שלא הוכיחה עצמה לגביו. הגורל התעמר בו והתאכזר אליו ואליכם בני המשפחה עוד לפני שנים רבות, כשכליותיו של ארנן בגדו בו וחדלו מלתפקד. אבל, לא איש כארנן ייכנע ובמשך שנים לווינו בהערצה ובהשתאות את מאבקו במחלה ובסבלותיה ואת עמידתו העיקשת והאיתנה בה, מצד אחד, להמשיך כאילו לא קרה דבר את הפעילות האינטנסיבית בחיי היום יום בתפקידיו בטכניון כראש המדור ללימודי המשך וללימודי חוץ, כמנל”מ, כמנהל מוסד נאמן, כחבר סגל בפקולטה ובעוד תפקידים רבים שהמערכת הטכניונית הטילה עליו ומאידך , לעמוד בסבלות הטיפול הנורא בדיאליזה, מבלי שהדבר ייתן את אותותיו על תפקודו ביום שלמחרת.
עד כמה שמחנו כשלפני שנתיים וחצי ארנן בא ובישר לנו שהמערכת החיסונית שלו, שפסקה לתפקד יחד עם כליותיו חזרה לתפקד והוא מועמד להשתלת כליה בבית החולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת דייויס. למימוש התכנית ארנן יצא מלא תקווה ואופטימיות לחופשת שבתון באוניברסיטת דייויס והמתין שם להיווצרות התנאים להשתלה. אבל, לשברון לב כולנו בעודו מצפה להשתלה, השתלט עליו הגידול הממאיר שהחזירו הביתה וגדע את חייו בצורה כה אכזרית.
ארנן אמנם הלך מאתנו, אבל אנחנו בפקולטה בפרט ובטכניון בכלל, נמשיך לנצור ולזכור אותו בזכות תוצאות פעילותו המחקרית האינטנסיבית ותרומותיו המדעיות-הנדסיות לקהיליית האוויר-חלל המקומית והבינלאומית, בשל תרומותיו לטכניון ולפקולטה ובשל תרומותיו ומאמציו הבלתי נלאים לקידום ולפיתוח המחקר הביטחוני.
ארנן גדל, צמח, התפתח ופעל בעיקר בתוך הפקולטה והטכניון. הוא נמנה על המחזור השלישי שלה וסיים לימודי התואר הראשון בהצטיינות ב- 1960. הוא היה גם בין הראשונים לקבל תואר דוקטור בפקולטה בשנת 1968. ב- 1985 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין וב- 1990 הוענקה לו הקתדרה להנדסת אוירונוטיקה וחלל ע”ש סנפורד קפלן.
לארנן היה רקע נרחב של פעילות אוירונוטית הן בשטחי מכניקת הזורמים והן בכוון של פעילות מחקרית שתמכה בפיתוח כלי טייס ומערכות מוטסות בארץ ובעולם. הוא הוביל מאז ראשית שנות השמונים ועד לפרישתו את תחום האוירודינמיקה הניסויית בארץ. הוא “ירש” את פרופ’ רום ז”ל כראש המעבדה האוירודינמית ומעבדת נקבות הרוח, קידם את פיתוחן ושמש ככוח המרכזי, המניע והדוחף בפיתוח היכולת הפקולטית הניסויית בתחום האוירודינמיקה הניסויית. בתוקף תפקידו הזה סייע רבות לרפאל בפיתוח ובמחקר שלה.
להובלה והמנהיגות המדעית-הנדסית של ארנן בתחום האוירודינמיקה הניסויית היה אימפקט מקומי ובינלאומי והיא הקנתה לו מעמד ומוניטין בינלאומיים. מתוך הכרה בכישוריו, ארנן נבחר כחבר ב-STA ה-Supersonic Tunnel Association וב-ICIASF ה- International Committee on Instrumentation in Aerospace Simulation Facilities (הועדה הבינלאומית למכשור בציוד סימולציה אוירונוטי). ארנן באופיו הפעלתני והדינמי היווה למעשה את הרוח החיה בפעילות הארגונים האלה וארגן פעילויות רבות במסגרתם. פעילויות אלה הרחיבו את הקשרים הבינלאומיים של מעבדת הנקבות והקנו לה הכרה ומוניטין בינלאומיים.
עבודותיו הרבות של ארנן פורסמו בכנסים בינלאומיים רבים ובאסופות מאמריהם, בכתבי העת המובילים בתחום האוירודינמיקה, כלי טיס ומערכות מוטסות ובדוחות מדעיים של סוכנות החלל NASA, רפאל, משרד הביטחון והפקולטה.
ארנן הנחה משתלמים רבים שחלק מהם מוביל בתעשיות האוירו-חלל בארץ; הוא היה פעיל מאוד בנושאים אקדמיים וניהוליים בפקולטה ובטכניון; הוא כיהן כיו”ר וכחבר ועדות טכניוניות רבות; עמד בראש המדור ללימודי חוץ בשנים 1986-1990, כיהן כמשנה לנשיא למחקר, המנל”מ, בשנים 1990-1995 וכמנהל מוסד נאמן למחקר ופיתוח בשנים 1996-1998. כמו כן, הוא כיהן כיו”ר ארגון הסגל האקדמי בטכניון בשנים 1981-1982, כיו”ר וכחבר בפורומים לאומיים ובינלאומיים רבים בנושאי הוראה ומחקר באוירו-חלל בפרט ובנושאים מדעיים הנדסיים בכלל.
בכל תפקידיו ארנן פעל מתוך דחף ולהט לקדם את הפקולטה ואת הטכניון, למקמם בצמרת. על כך אנחנו בפקולטה ובית הטכניון בכלל חבים לו הרבה תודה שלדאבוני לא הספקנו לומר לו.
בשנים האחרונות ארנן חסר לנו מאוד, אם זה להחלפת דעות או למתן עצה טובה, ועכשיו עם לכתו, כמו לכם אורה, הבנות, והמשפחה, הוא יחסר לנו עוד יותר.
יהי זכרו ברוך.
פרופ’ תנחום וולר, דיקן הפקולטה, ינואר 2002.
