ביולי 2012 הלך לעולמו פרופ’ אבינועם ליבאי מאבות מדעי התעופה וחבר סגל בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל.
פרופ’ ליבאי נולד בתל אביב ב-17 לספטמבר 1929 והוא מהווה דוגמה ומופת לדור החדש שצמח פה בארץ, ויחד איתו ובזכותו, ובזכות אנשים כמוהו הגיעה מדינת ישראל להישגים המפוארים בהנדסה אוירונוטית כפי שאנו מכירים כיום באקדמיה ובתעשייה.
לאחר שרות כלוחם במלחמת העצמאות החל אבינועם ליבאי את לימודיו לתואר ראשון בהנדסה אזרחית בטכניון, אותם סיים בהצטיינות יתרה ב- 1953, שנה לפני שהוקמה הפקולטה לאוירונוטיקה בטכניון.
לאחר סיום לימודיו, הצטרף למשך כמה שנים ל”סולל בונה” במחלקת עבודות ציבוריות. בשנים 1954-1955 היה דמות מרכזית בתכנון “גשר הירקון”, פרויקט מרכזי באותה תקופה.
לאחר נישואיו ליונה לבית מנדלסון, נסע הזוג הצעיר לאוניברסיטת פרדיו בארה”ב, ושם קיבל אבינועם את התואר השני (ב-1956) ותואר דוקטור ב-1959. עם קבלת הדוקטורט הצטרף אבינועם ליבאי לסגל הפקולטה של אוניברסיטת ג’ונס הופקינס, כפרופסור משנה.
בשנת 1961 חזר לארץ והתחיל את עבודתו בתעשייה האווירית כמהנדס כלי טיס. על היקף תרומותיו ההנדסיות בשנים אלו ניתן ללמוד מכך, כי בתוך עשור בודד, כיהן אבינועם כמהנדס ראשי של התעשייה האווירית וכמדען ראשי של חטיבת ההנדסה.
בין הפרויקטים העיקריים שעליהם הטביע פרופ’ ליבאי את חותמו באותה תקופה, בצד המבני, היו מטוס התובלה “ערבה”, מטוס המנהלים “קומודור ג’ט” ומטוס הקרב “כפיר”, אשר כמו “גשר הירקון” לפניהם, מצטרפים לאבני דרך היסטוריות בסיפור ההנדסה הישראלית.
במקביל לעבודתו בתעשייה האווירית, כפי שכל כך אופייני לו, מצא אבינועם זמן להרצות בטכניון לסטודנטים בפקולטה לאוירונטיקה, וכפי שבני דורי יעידו, רשימות ההרצאות במקצוע ” תורת הקליפות” בכתב ידו זכו למעמד מיתולוגי. משתלמים מרחבי הארץ, חלקם במדים, הגיעו כל יום רביעי בערב לחיפה להקשיב וללמוד ממנו.
בשנת 1971, הצטרף לסגל הפקולטה כפרופסור מן המניין. בשנותיו בטכניון כיהן בתפקידים רבים, בהם ראש מעבדת המבנים, דיקן הפקולטה (פעמיים- 1974-1976 ו-1989-1990), וחבר הוועד המנהל. במקביל המשיך בעשייה כיועץ לתעשיות האוירונוטיות במדינה. ובשנת 1992 הוענקה לו הקתדרה למבנים אוירונוטיים בטכניון.
עבודתו המדעית בחקר התנהגות לא-ליניארית של קליפות נמשכה שלושה עשורים, עד מעבר ליציאתו לגמלאות, וזיכתה אותו בתהילה חובקת עולם. מאמריו הם מופת לכתיבה מדעית ומכילים שילוב נדיר של שימוש בכלים מדעיים, החל משיטות טנסוריות, דרך אנליזה אסימפטוטית ועד למחשבה הנדסית פרגמטית.
שני הספרים אותם חיבר בשיתוף עם סימונדס, זכו לביקורות נלהבות והפכו בתוך זמן קצר לקלאסיקה בתחום הקליפות. הביקורת תארה אותם כ”מכרה זהב” לכל חוקר ומתמטיקאי, אלא שאנחנו זוכרים כי ראשיתו של מכרה זהב זה, הן אותן רשימות ההרצאות, בכתב ידו, מהן למדנו אנו הסטודנטים בפקולטה להנדסת אוירונוטיקה בשנות השישים.
בשנת 2003 הוענק לו “פרס ישראל” לחקר ההנדסה על תרומתו המפוארת של פרופ’ ליבאי בתחום של מבנים דקי- דופן, ובנימוקי השופטים נאמר בין היתר כי “ליבאי משתייך לקבוצה קטנה של חוקרים אשר הצליחו לפתח תוך דור אחד את תורת הקליפות ההנדסית לשדה מחקר נרחב במכניקה לא- לינארית תוך שימוש בכלים מתמטיים מתקדמים. הישגיו המחקרים הייחודיים של פרופסור ליבאי תרמו תרומה מהותית לביסוס תורה זאת המשמשת יסוד להבנת התנהגותם של מבנים דקי- דופן מתוחכמים וחדישים המיושמים בעיקר בכלי טיס וחלל”.
אבינועם הנחה משתלמים רבים לתארים גבוהים בפקולטה, ביניהם את דוד דורבן שהוא כיום פרופסור מן המניין בפקולטה, וכולנו התברכנו במשך השנים מאישיותו, וידיעותיו המדעיות שהיו מקור השראה לחוקרים צעירים רבים.
את אבינועם הכרתי כמורה, כעמית, וכחבר סגל במשך כמה עשרות שנים. וגם אני זכיתי להיות אחד מהסטודנטים שלמדו בקורס המבנים אודות תורת הקליפות שנתן אבינועם בפקולטה, אף שעסקתי בתחום הזרימה. נהניתי מהרצאותיו של פרופ’ ליבאי ועומדת לנגד עיני תמונת הלוח בעת הרצאותיו, שהיה מלא תמיד במשוואות הכתובות בכתב יד קפדני ומסודר ואהבתי את ניתוחיו המתמטיים הקפדניים.
אבינועם כשמו כן הוא, היה אבי נועם באישיותו הנעימה וביחסו העדין לסטודנטים ולחברי הסגל. אנחנו נפרדים מאבינועם בימים בהם מלאו שישים שנה להחלטה להעביר את הטכניון לנווה שאנן, כאשר ראשון הבניינים שנבנה הוא של “המחלקה להנדסה אוירונוטית”, שלימים הפכה להיות “הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל”. ואכן, בפרספקטיבה נכונה זו, אבינועם זכה להימנות על אבות מדעי התעופה בישראל, מהענקים בתחום זה, ומהלך חייו ופועלו השתלבו בעוצמה, בצמיחה ובנסיקה לגבהים של האוירונוטיקה הישראלית מאז הקמת המדינה. פרופ’ אבינועם ליבאי תמיד יחסר לנו בפקולטה.
יהי זכרו ברוך.
פרופ’ יורם טמבור, דיקן הפקולטה, נובמבר 2012.
