יעקב תמנת נולד כיעקב מנהיימר בטריאסט שבאיטליה בתאריך 22/6/1923, כארבע שנים אחרי גמר מלחמת העולם הראשונה שבסופה עברה העיר טריאסט לשלטון איטלקי. אחרי מאות שנים של שלטון אוסטרי. יעקב שלט היטב הן באיטלקית והן בגרמנית. שליטתו בשפות אלו (וגם באחרות) הייתה מצוינת והוא דבר קרא וכתב במספר שפות.
עוד טרם מלאו לו 16, חתמו איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית “ברית של ברזל” ב-22 למאי 1939. האדמה התחילה לבעור ומשפחת מנהיימר עלתה לארץ ב-15 למרץ 1940, כשלושה חודשים לפני כניסת איטליה למלחמה לצד גרמניה הנאצית ב-10 ליוני 1940. בארץ השלים את לימודיו בגימנסיה הרצליה, השתלט במהירות על העברית, והצטיין בלימודיו. עם גמר הלימודים התחיל בלימוד מתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. כנראה חשב לעסוק בהוראה ואף זכה בפרס הסטודנט המצטיין של המחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית בשנת 1946. בשנים 1946-1947 למד לתואר מוסמך באלגברה מופשטת, במכון למתמטיקה של האוניברסיטה העברית, ובשנת 1947 קיבל את התואר M.Sc. במתמטיקה. הוא המשיך בעבודתו באוניברסיטה כאסיסטנט משתלם במחלקה לחינוך של האוניברסיטה העברית עד 1948, אבל מלחמת השחרור קטעה את תכניותיו. הוא השתתף בהגנת ירושלים, ואף נפצע.
בשנת 1949 התחיל לעבוד כמורה בביה”ס התיכון של קבוצת גניגר, עד 1951, זמן בו הצטרף לאגף המחקר והתכנון של משרד הביטחון, ויותר מאוחר לרפאל. הוא עסק בשטחי בערה, ניפוץ והנעה רקטית, ונראה שזה היה הזמן בו החליט לכוון את עתידו למחקר מדעי, שכן בשנת 1951 נרשם כחבר באגודה הפיסיקלית בישראל. התקדמותו הייתה מהירה: כבר ב-1953 היה עובד מחקר בכיר וראש נושא בתחום חומרי נפץ והדף. יחד עם זאת גם התחיל בשנת 1955 בלימודיו לקראת תואר דוקטור על הנושא “המוליכות החשמלית בגזים בטמפרטורה ולחץ גבוהים הנוצרים ע”י גלי נפוץ וגלי הלם” באוניברסיטה העברית בירושלים. הלימודים לא פגעו בהתקדמותו בעבודה ובשנת 1956 מונה לראש תחום בליסטיקה ברפאל.
בשנת 1958 כבר ניכרים ציוני דרך שילוו אותו כל חייו: הוא נרשם כחבר באגודה האסטרונוטית בישראל, ועבודתו על הנושא Microwave Measurement of Electron Dens Ties Onised Gases”” שכתב עם W. Low הוצגה בכנס והתפרסמה בספר הכנוס שנה לאחר מכן. עם השנים יהיו הפעילות באגודות מקצועיות וההשתתפות הפעילה בכנסים מדעיים למאפיינים בולטים בהתפתחותו.
בשנת 1959 קיבל את התואר Ph.D בפיסיקה בנושא “shock waves and detonation”, והחל לעסוק באופן אינטנסיבי בבניית קריירה מדעית. עוד באותה שנה הצטרף לAIAA ושנה לאחר מכן הצטרף לCombustion Institute. הוא גם הצטרף לוועד האגודה האסטרונוטית בישראל. אבל העיקר היה עוד לפניו: השתלמות מקצועית בחו”ל. לשם כך יצא לחל”ת בשנים 1960-1962, שנה ראשונה באוניברסיטת קורנל ושנה שנייה במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech). עוד לפני כן הספיק להשתתף בקונגרס האסטרונוטי הבין לאומי בשטוקהולם.
בשנת 1962, חזר יעקב לארץ למשרד הביטחון, לתפקיד חוקר בכיר וראש תחום מדידות מיוחדות. כבר בשנת 1963 החל לחפש דרך חדשה: הוא קיבל מינוי כמורה נספח בטכניון ואף החל לבצע מחקר במעבדות הפקולטה. הוא הצטרף גם לוועדת המערכת של הכנס הישראלי לתעופה ואסטרונוטיקה. תוך שנתיים הוא הפך לחבר סגל כמרצה בכיר ב1/10/1965 והחל בהקמת המעבדה להנעה ולשריפה ובביצוע מחקרים בנושאים מגוונים, כגון: הנעה רקטית- בעיות הדלקה של הודפים מוצקים; דעיכת הלחץ במנועים בעלי הודף מוצק; ויסות דחף ע”י הזרקה משנית וע”י שימוש בשדה מגנטי; הנעת כלאיים; אי ציריות דחף; הגברת דחף. משנת 1966 ועד לפרישתו ב-1991 שימש כראש המעבדה למעט תקופות שהייתו בחו”ל. בנוסף, עסק גם בנושאים אקדמיים ומקצועיים אחרים: לימד מקצועות הסמכה ומוסמכים, השתתף בוועדת הוראה פקולטית, ריכז את הסמינר הפקולטי, היה פעיל באגודה הישראלית למדעי התעופה והחלל ובארגון הכנס הישראלי השנתי לתעופה ואסטרונוטיקה.
לצד כל הפעילות הזו, המשיך גם בפעילות בין-לאומית אינטנסיבית. בצד כתיבת מאמרים לעיתונות המדעית הוא הרבה לבקר באוניברסיטאות ומכוני מחקר, ולהשתתף בכנסים מדעיים. תקצר היריעה מלפרט את כל פעילותו זו שבגינה קודם לדרגת פרופסור חבר בשנת 1968, בגיל 45, תשע שנים לאחר קבלת התואר השלישי.
גם לאחר מכן הוא המשיך להרצות בארץ (בכנסים, סימפוזיונים, ימי עיון למורים, קול ישראל) ובכנסים וביקורים בחו”ל. בשנים 1970-1971 כיהן בתפקיד דיקן וראש המרכז לחקר אוירונוטי, דבר שלא מנע ממנו פעילות בוועדות מדעיות בין לאומיות: בשנת 1970 מונה חבר הועדה של דינמיקת הגזים של פיצוצים ומערכות ריאקטיביות של האקדמיה הבינלאומית לאסטרונוטיקה. בשנת 1973 שימש כחבר בוועדת האנרגיה הכלל טכניונית. בשנת 1973 היה חבר בוועדת המאמרים של הCombustion Institute European Symposium. מ-1/4/1973 כיהן כחבר הועדה למדעי האדמה, האטמוספירה והחלל שליד הקרן המשותפת למדע בסיסי ושימושי של האקדמיה למדעים והמועצה הלאומית למחקר ופיתוח ומ-1/4/1974 היה חבר הועדה הלאומית הישראלית לחקר החלל.
כל הפעילות הזו לא פגעה בעבודתו האקדמית. כך למשל כיהן כמרכז הועדה ללימודי מוסמכים בשנים 1973-1974. כמו כן, עסק במחקר בהיקפים גדולים. לדוגמה, בשנים 1973-1974 ניהל 9 מחקרים ממומנים בהיקף של 2,470,000 ל”י. כמנחה היה פעיל מאוד, בשנים 1963-1976 סיימו את השתלמותם 4 דוקטורנטים ו13 מגיסטרנטים שלו בהצלחה, זאת בנוסף על 4 דוקטורנטים ו3 מגיסטרנטים נוספים שטרם סיימו את השתלמותם.
בשנת 1976 קודם לדרגת פרופסור מן המניין. גם אחרי כן המשיך בפעילות אינטנסיבית, בהוראה, מחקר, פרסומים וכנסים. בשנת 1985 פתח כיוון חדש, כראש מכון החלל על שם אשר שהוקם בשיתוף עם הפקולטה לפיסיקה. באותה שנה גם נעשה Associate Member בInternational Academy of Astronautics Section 2 (Engineering Science).
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1987 פרסם את ספרו הראשון על הנושא Advanced Chemical Rocket Propulsion. ספר זה תורגם לרוסית ופורסם בברית המועצות.
בשנת 1987 מונה כAssociate Fellow של AIAA ובשנת 1989 מונה לFull Member של The International Academy of Astronautics Section (Engineering Sciences).
בשנת 1991 פרש לגמלאות, אבל טרם הניח את חרבו, ובשנת 1994 יצא לאור, בהוצאת ,Krieger ספרו השני: Modern Airbreathing Propulsion.
לסיכום פעילותו נציין:
הכין קורסי הרצאות לתלמידי הסמכה ולמוסמכים
יזם מחקרים.
הנחה משתלמים רבים במחקרים לתואר מגיסטר ודוקטור. כולל את מרבית האנשים המובילים בתחום זה בארץ כיום.
יזם ואירגן את פרויקט הסיום בו תלמידי הסמכה מתכננים, מרכיבים ומשגרים רקטה לגבהים גדולים.
היה בעל תפקיד מפתח בהקמה ובניהול החברה הישראלית לחקר השריפה.
פרסם כ-70 מאמרים בכתבי עת מדעיים, וכ-100 מאמרים בכנסים.
ריכז את הפעילות בתחום החלל בטכניון. החל מייזום קורסים והנחיה, דרך הקמתו וניהולו של “מכון אשר לחקר החלל”, וכן, ע”י השתתפות כחבר בוועדה הלאומית לחקר החלל.
היה נציג ישראל בפדרציה האסטרונוטית הבינלאומית, היה חבר האקדמיה הבינלאומית לאסטרונוטיקה והנציג הבכיר של ישראל בפורומים בינלאומיים נוספים בתחום חקר החלל.
פרופסור יעקב תמנת נפטר בחודש אפריל 2002.
יהי זכרו ברוך.
